פסק-דין בתיק ע"א 19364-05-11

רקע:

1.         לפנינו שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט צבי דותן) מתאריך 27.3.2011, אשר פסק בתביעות ובתביעות שכנגד שהוגשו בין הצדדים דנן, בעקבות "עסקת קומבינציה".

2.         המערערים בע"א 19364-05-11 (להלן, לפי העניין: המערערים או פולק) הגישו ערעור כנגד המשיב 1 (להלן, לפי העניין: המשיב או דוידוב) לאחר שבית משפט קמא דחה את התביעה כנגדו וחייבם לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח (להלן: ההוצאות בבית משפט קמא).

בערעורם טענו המערערים כי היה מקום לחייב את המשיב בחיובים שהוטלו על המשיבה 2 (להלן, לפי העניין: המשיבה או בניטל) ו "... אגב כך לבטל את חיוב המערערים בסך 20,000 ש"ח ...".

עוד טענו המערערים כי היה מקום לחייב את המשיבה בסכומים נוספים מעבר לאלו שבית משפט קמא חייבם, כך גם ביטול חיוב המערער בתשלומים למשיבה.

(להלן: ערעור פולק).

המשיב הגיש אף הוא ערעור מצדו, אשר בו עתר לביטול קביעות אלו או אחרות של בית משפט קמא (להלן: ערעור דוידוב).

3.         במסגרת הדיון בפנינו קיבל המשיב את המלצת בית המשפט לחזור בו מערעורו, הואיל וזכה  בבית משפט קמא.

ואכן בפרוטוקול הדיון מיום 10.7.12 נאמר מפי בא כוחו:

" אנו מקבלים את המלצת בית המשפט לכך שבתור מי שזכה בדינו ... הוא מוחק לפי המלצת בית המשפט את הערעור שלו ומבקש שלא ייפסקו הוצאות ...".

4.         בכל הקשור לערעור פולק, הואיל והמשיבה לא התייצבה לדיון חרף הזמנתה כדין ואף לא הגישה עיקרי טיעון, קבע בית המשפט כי יינתן פסק דין כנגדה. אין צורך להוסיף כי דברים אלו כפופים לבחינת הטענות השונות שנטענו על-ידי המערערים.

הערעור כנגד המשיב:

5.         לאחר הדיון בפנינו ולאור הערות בית המשפט נמסרה הודעה מטעם ב"כ המערערים, לפיה גם הם מבקשים לחזור בהם מהערעור כנגד המשיב, למעט אשר עתרו לביטול ההוצאות שנפסקו כנגדם בבית משפט קמא. בבקשה הפנו לאמירה נטענת של בית המשפט, אשר לא צוינה בפרוטוקול, לפיה יבוטל החיוב בהוצאות. משכך, ביקשו כי הדדית לא ייפסקו הוצאות עם חזרת כל אחד מהצדדים מהערעור, מול המשיב, אולם העירבון שהפקיד המשיב יועבר למערערים כהחזר ההוצאות בבית משפט קמא אשר שולמו על ידם.

המשיב בהודעתו סבר כי אין מקום לייחס "אמירות" אלו או אחרות לבית המשפט, מה עוד שאין בסיס לכך, ובמיוחד שבית המשפט לא "הבטיח" את אשר נטען. המשיב לא התנגד לאי פסיקת הוצאות באופן הדדי, אך טען כי אין מקום לביטול ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא וכי המערערים מעת שחזרו בהם מערעורם, אינם רשאים לעתור בד בבד לביטול התוצאה בבית משפט קמא, הכוללת את חיובם בהוצאות.

מול טענות אלו, טענו המערערים כי זכותם לחזור מנושאים אלו או אחרים שהגישו במסגרת הערעור. אולם, רשאים הם להותיר לדיון בערעור את עתירתם לביטול חיובם בהוצאות בבית משפט קמא.

6.         הנה כי כן, במסגרת היחסים שבין המערערים לבין המשיב, קיימת הסכמה שהערעורים יידחו הדדית ללא צו להוצאות.

המחלוקת נעוצה בהשגת המערערים על ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא. בשאלה זו נראה כי צודק המשיב בטענתו, כי למעשה המערערים בערעורם הן בהודעת הערעור והן בעיקרי הטיעון, לא עתרו כעתירה נפרדת לביטול חיוב ההוצאות בבית משפט קמא, אלא כתוצאת לוואי וכפועל יוצא בלבד, אם בית המשפט היה מקבל את ערעורם בכל הקשור לחיובו של המשיב לשלם להם סכום זה או אחר. לא נטען על ידי המערערים כאילו גם אם פסק דינו של בית משפט קמא יוותר על כנו, בכל הקשור לעילות הכספיות מול המשיב, עדיין עותרים הם לביטול חיובם בהוצאות בנימוק זה או אחר.

יוער, כי יכול ובמסגרת דיון להסדר זה או אחר, העלה בית המשפט אפשרויות אלו או אחרות, ומכל מקום, אין לראות בהעלאת אפשרויות שכאלו כמחייבת את בית המשפט או מי מהצדדים.

יתרה מכך, גם לאחר שהתקבלה עמדתו של המשיב לבקשת המערערים לביטול החיוב בהוצאות בבית משפט קמא, לא נסוגו מעמדתם, לפיה מבקשים הם לחזור מן הערעור, תוך שבצדק ציינו כי בכל מקרה בסמכותו של בית המשפט להידרש לשאלת ביטול ההוצאות.